מה אנחנו יכולים ללמוד מנהגים?

"באמצע מסע חיינו מצאתי את עצמי בתוך יער אפל, כי הדרך הישרה אבדה."

— דנטה אליגיירי, התופת *גילוי נאות: הפוסט תורגם מאנגלית באמצעות בינה מלאכותית. יצא בסדר, אבל ייתכנו בעיות בתרגום.

זה התחיל בתמימות. פשוט ניסיתי להגיע לפגישה בצד השני של העיר. וייז אמר 17 דקות. אבל וייז לא לקח בחשבון את ההוא שהחליט לנסוע ברוורס לתוך צומת כי פספס פנייה. או את האישה במעגל התנועה שעצרה כדי לאפשר ליונים לחצות (אצילי, אבל לא אסטרטגי). או את הפקק הספונטני שנגרם בגלל נהג אחד שניסה לבצע חניית רוורס מושלמת מדי.

כשהגעתי (באיחור של 25 דקות) הייתה לי מחשבה: אולי נהיגה היא בעצם קורס מזורז בניהול?

תחשבו על זה. כל נסיעה מלאה בהחלטות קטנות: מתי לתת זכות קדימה, מתי לעקוף, איך להתמודד עם עצבנות בכביש (שלך ושל אחרים), איך למצוא דרך חלופית כשיש חסימה. זה הכול שם: אסטרטגיה, מנהיגות, ניהול משברים, תקשורת, סבלנות, אגו, ולפעמים — גם שחרור.

אז השבוע, במקום עוד מודל ניהולי או מקרה בוחן מהאקדמיה, אני מציע עשרה שיעורים מהכביש — ומה הם יכולים ללמד אותנו על אומנות הניהול.

1. אור ירוק זה לא תמיד בטוח

אתם בצומת. האור מתחלף לירוק. אתם לוחצים על הגז… ואז פתאום, אופנוע חולף במהירות באדום. השיעור: רק כי הגיע תורכם, זה לא אומר שזה בטוח. גם כשפרויקט אושר, התקציב הועבר, וההנהלה נתנה אור ירוק — זה לא אומר שלא אורבות סכנות. המתחרה שהתעורר מאוחר, העובד שמתוסכל, הטכנולוגיה שלא נבדקה מספיק.

זהירות היא לא היסוס. זו מודעות אסטרטגית.

2. מעגלי תנועה נועדו לגמישים

בפריז או בתל אביב, מעגל תנועה הוא ריקוד כאוס. אף אחד לא עוצר לגמרי, אף אחד לא בטוח מתי הוא נכנס — ובאופן פלאי, זה איכשהו עובד. השיעור: מעגלי תנועה מתגמלים גמישות. הם לא נותנים פקודות — הם דורשים התבוננות, חיזוי, ותגובה. בעולם משתנה, לחכות להנחיות ברורות זו חולשה.

אסטרטגיה זה לא חוקים. זה קצב.

3. הנהג האיטי בנתיב המהיר

הוא נוסע 60 כשמותר 100. לא ממהר לשום מקום. ולא מתכוון לזוז. השיעור: תהליך אחד איטי (אישור מסורבל, מדיניות מיושנת, או צוות זהיר מדי) עלול לעכב את כל הארגון. לא כולם צריכים לטוס — אבל כולם חייבים להיות מתואמים.

מהירות לא עוזרת כשהחברה תקועה מאחורי מאזדה עקשנית.

4. הנהג שמתעקש לא להשתמש ב-Waze“

אני מכיר קיצור”, הוא אומר. “כבר נסעתי פה מיליון פעם.”45 דקות ושלוש טעויות אחר כך, אתם בשדה.

השיעור: ניסיון חשוב, אבל גם דאטה. “ככה עשינו תמיד” הוא משפט מסוכן.

עבר זה לא מצפן. זה רק זיכרון.

5. מיזוג נתיבים בעזרת קשר עין.

בתנועה כבדה, לא החוקים קובעים — אלא המבטים. אתה מתקרב, הוא מאט, אתה מהנהן — ואתה בפנים.

השיעור: שינוי ארגוני לא קורה בכוח. הוא קורה כשמישהו מרגיש שנראו אותו.

לפעמים, מנהיגות זו רק מבט שאומר: “אני רואה אותך.”

6. בלימת חירום

האוטו שלפניך עוצר פתאום. אתה בולם בבהלה. הלב דופק. לכמה שניות אתה בשוק.

השיעור: זו תגובת משבר. מנהלים טובים לא צורחים חזק יותר מכולם — הם מייצבים.

בכאוס, רוגע הוא יתרון תחרותי.

7. הנהג של שבת בלי יעד

אתם מכירים את הסוג הזה. שבת בצהריים, שמש, חלונות פתוחים, בלי לחץ. רק שאין להם לאן לנסוע. ואתם? תקועים מאחוריהם, מאחרים, מתוסכלים.

השיעור: גם ארגונים יכולים ליפול למלכודת הזו. הם נעים, מדווחים, מציגים שקפים — אבל שכחו לאן.

זה לא מספיק לנהוג טוב — צריך לדעת לאן נוסעים.

8. ג’יפ או למבורגיני? תבחרו את הרכב נכון

אתם חוזרים מהסופר, האוטו מפוצץ שקיות, ילדים, ואבטיח מתגלגל. זה לא הזמן ללמבורגיני.ולעומת זאת — אתם בג’יפ מפלצתי, משודרג עד השיניים… בפקק עירוני של שעה.

השיעור: התאמה בין הכלי למטרה היא הכל. לא כל כלי נוצץ מתאים לכל מסלול.

אתם לא צריכים מכונית מירוץ. אתם צריכים את הרכב הנכון לדרך שלכם.

9. היציאה שהוחמצה

הייתם שקועים בשיחה. או סתם בטוחים בעצמכם. ואז פספסתם את היציאה. עכשיו עיקוף של 10 ק”מ.

השיעור: גם מנהלים מצוינים מפספסים. השאלה היא כמה מהר הם מתקנים.

לא הפנייה הלא נכונה מגדירה אותך — אלא כמה זמן אתה ממשיך לנסוע בכיוון הלא נכון.

10. זה שצמוד לך לפגוש.

מישהו צמוד אליך, לוחץ. אתה לא יכול לנסוע מהר יותר, אבל הלחץ מורגש.

השיעור: משקיעים, מנהלים בכירים, לקוחות לחוצים — כולם יכולים לגרום לנו לדהור. אבל לרוץ מהר מדי בלי שליטה, זו דרך להתרסק.

אם הדרך לא ברורה, איטיות היא אסטרטגיה. לא חולשה.

לסיכום…

נהיגה היא תרגול מתמיד של שיקול דעת, תקשורת, תגובה לסביבה, וניהול מתחים. גם ניהול.

אתה קולט את הסימנים, קורא את התנועה, מגיב לשינויים, לפעמים משנה מסלול, לפעמים רק פותח את החלון ונושם.

ולפעמים? הכי טוב פשוט ליהנות מהדרך, יחד עם הצוות שלך.